לקראת שותפות פוליטית יהודית-ערבית: שאלות על הפרק

לקראת שותפות פוליטית יהודית-ערבית: שאלות על הפרק
יוני 21, 2020 עידו צמח

יניב שגיא

תקציר

הצורך בקיומה של מפלגה שוויונית יהודית ערבית מוכר בציבור ויש מוכנות לכך, אך לא בקרב המנהיגות הפוליטית הנוכחית. המסקנה היא שניתן להקים מפלגה כזו רק על ידי כוחות חדשים. האם בשלה השעה לכך? ומה אופק היוזמה הדמוקרטית המשותפת בהקשר זה?

מזה ארבע שנים אני עוסק בנושא זה הן מתוך החברה האזרחית בתפקידי כמנכ”ל גבעת חביבה והן מתוך המסגרת הפוליטית כחבר הנהלת מרצ, ומזה שנה וחצי כיו”ר ההנהלה של המפלגה.
במהלך השנים האלה הבשיל הרעיון של שותפות פוליטית יהודית-ערבית בקרב רבים, הן בחברה הערבית שם הוא נהנה מתמיכה מוצקה (כ-60 אחוז בסקרים) והן בחברה היהודית שם הוא נהנה מתמיכה הולכת וגדלה בקרב ציבור נרחב בשמאל הלא ציוני והציוני כאחד (מחד”ש ועד מרצ ו”העבודה”)
בבחירות מועד א’ 2019 ירד אחוז ההצבעה של החברה הערבית לשפל חסר תקדים (49 אחוז), מה שמנע יצירת בלוק חוסם לשלטון הימין. בבחירות מועד ב’ 2019, לאחר מסע השנאה וההפחדה של ראש הממשלה נגד האזרחים הערבים, עם ההתלכדות מחדש של הרשימה המשותפת. וההתגייסות הגדולה כנגד דברי נתניהו ואנשי סביבתו, ההצבעה עלתה ב 10 אחוזים (59 אחוז) . נוצר בכוח בלוק חוסם להמשך שלטונו של נתניהו.
למרות העלייה המשמעותית בהצבעה הערבית, עדין היא נמוכה בכ-15 אחוז מההצבעה היהודית. עדיין לא נוצר בלוק של המרכז-שמאל שגודלו יאפשר הקמת ממשלה שמחויבת לשלום, שוויון וצדק חברתי.
להערכתי, הקמת רשימה יהודית ערבית שוויונית תוביל להגדלת ההצבעה בחברה הערבית לפחות ב10 אחוזים נוספים, ובכך לשינוי המערכת הפוליטית בישראל.
היוזמה הדמוקרטית המשותפת וקבוצות נוספות תרמו הרבה בשנה האחרונה להכרה בצורך בתפנית זו.

תאוריית השינוי:
במדינת ישראל יש רוב יהודי מובהק (לאו דווקא ציוני, כי הוא כולל בתוכו את הציבור החרדי) שתומך בממשלת ימין. עם זאת, במדינת ישראל יש רוב אזרחי שתומך בהפלת שלטון הימין וכינונה של ממשלה אלטרנטיבית. הרוב האזרחי הזה קיים בזכות 20 אחוז מאזרחי ישראל שהם המיעוט הלאומי הערבי. כאשר אחוזי ההצבעה בקרב החברה הערבית ישתוו לאלה שבקרב האוכלוסייה היהודית יקום מהפך שלטוני בישראל.
איך זה יקרה:
על מנת שאזרחי ישראל הערבים ישתתפו בדמוקרטיה הישראלית באחוזים דומים לאלה של אזרחי ישראל היהודים יש צורך במפלגה שתיתן מענה לצרכי החברה הערבית באמצעות השתתפות בקואליציה, ובקבלת ההחלטות של המדינה.(67 אחוז מאזרחי ישראל הערבים מבקשים להצביע למפלגה שתהיה בקואליציה). מפלגה כזו צריכה לההעמיד נציגות בולטת ושוויונית לאזרחי ישראל הערבים, ובמקביל לכך עליה להיות בשלה לשותפות במוסדות השלטון. האופציה היחידה לכך היא מפלגה יהודית-ערבית משותפת (60 אחוז מאזרחי ישראל הערבים תומכים בהקמת מפלגה כזאת ומתכוונים להצביע אליה).
השלכות אפשריות:
• הקמת מסגרת פוליטית חדשה, הבנויה על שותפות יהודית ערבית, תביא לפיצולה של מרצ ותהנה מהרוב המוחלט של תומכיה. האחרים יצטרפו למפלגת העבודה.
• מותג חדש בשוק הפוליטי יכול לסחוף תומכים יהודים מהצד השמאלי של המפה ואף מהאגף השמאלי של מפלגת העבודה.

תיתכן גם עזיבה של מצביעים ערבים את הרשימה המשותפת לטובת מפלגה ערבית-יהודית חדשה.
משתמעים מכך שלושה מהלכים. האחד הוא ויתור על השייכות למפלגות של הציבור הערבי ובחירה ביהודים כשותפים. השני, העדפת ההשתלבות האזרחית על פני השאיפה לשינוי לאומי. שכן אם בעבר ההצבעה לחד”ש או למפלגה הקומוניסטית התבססה על ההשקפה הקומוניסטית יותר מאשר על הבחירה בצד היהודי, הפעם יכול הדבר להיחשב כבחירה בצד היהודי והשלמה עם מדינת ישראל ומדיניותה. והשלישי, שמגמות שינוי בחברה הפלסטינית בישראל יגרמו למצביעים צעירים שעד עכשיו לא הצביעו, לתמוך ברשימה היהודית-ערבית משותפת.
הבעיות:
א. האם השעה בשלה להקמת שותפות פוליטית יהודית ערבית שוויונית ?
מהלך שיתבצע ללא קרקע בשלה עשוי לפגוע לשנים רבות במוטיבציה להקמת מפלגה משותפת, לכן חשוב מאוד להיות משוכנעים בסיכויי הצלחת המהלך.

ב. האם יש להקים מפלגה חדשה או לפעול לחיבור של מפלגות קיימות ?
הקמת מפלגה חדשה מחייבת תשתיות ומשאבים כלכליים ואנושיים שצריכים לעמוד לרשות המפלגה “מאתמול”. האם הם קיימים ? האם יש מנהיגות בעלת יכולת משיכה אלקטוראלית למהלך כזה ?
ומנגד, האם אפשרי חיבור בין מפלגות קיימות ? האם מרצ כפרטנר היהודי בשלה לזה ? האם חד”ש או תע”ל או רע”ם בשלות לכך ?

התשובות שלי לשאלות אלה:
א. יש בשלות להקמת המפלגה המשותפת בקרב האזרחים אבל לא בקרב המנהיגים הפוליטיים של המפלגות הרלבנטיות בשני הצדדים. איימן עודה הוא המנהיג היחידי שמוביל כיום מפלגה (ואפילו רשימה של מפלגות) ומדבר על ההכרח בשותפות הפוליטית הערבית-יהודית, .ל אבל נראה שגם הוא אינו נכון כעת ל”שבירת כלים” שפירושה הובלת מפץ פוליטי חדש בשמאל. הצורך והמוכנות שקיימים בציבור אינם תואמים את אי המוכנות של המנהיגות הפוליטית הקיימת.
ב.  מכאן גם המסקנה שאין היום היתכנות לחיבור בין מרצ ומפלגה ערבית. כלומר יש רק אופציה אחת, והיא הקמת מפלגה חדשה על ידי כוחות חדשים.

עקרונות לשותפות פוליטית יהודית-ערבית:
מאז קום המדינה היו מספר ניסיונות לשותפות פוליטית יהודית-ערבית. הבולטות ביותר היו מפ”ם ומק”י בעבר, וחד”ש ומר”צ בהווה. באף אחת מן המפלגות האלה לא התקיימה שותפות שוויונית מלאה ואמיתית, ולפיכך תויגו תמיד בקרב האזרחים בישראל כמפלגה ערבית או כמפלגה יהודית. עיקרון השוויון המלא חייב להיות בסיס המפלגה החדשה. הוא יתבטא ברמה האידאולוגית במחויבות לערכים סוציאל-דמוקרטיים; בהתמקדות בשוויון אזרחי בתוך מדינת ישראל;
בהכרה בשונות בזהות הלאומית בין החברים, תוך הסכמה על מסגרת אזרחית משותפת;
בפתרון מדיני של שתי מדינות לשני העמים ע”ב הסכם אזורי לסכסוך הישראלי-ערבי, תוך שאיפה בטווח הארוך לשותפות ערבית-יהודית במרחב שבין הירדן לים. במישור המעשי, שותפות זו תבוא לידי ביטוי ביושבי ראש משותפים, ובהסדרי “ריצרץ” ברשימה.

מה צריך לעשות בשביל להקים את המפלגה המשותפת הערבית יהודית:
א. צריך לקום גוף מייסד שייקח על עצמו את משימת הקמת המפלגה (לאו דווקא אלה יהיו מנהיגי המפלגה בעתיד) . המהלך המכין יכלול ניסוח של מצע ובו גם התייחסות לאי הסכמות שקשורות לחיבור אל התנועה הציונית מצד אחד ואל התנועה הפלסטינית מצד אחר.
ב. יש לגייס משאבים כספיים שיאפשרו הקמה מידית של מנגנון פעולה מפלגתי
ג.  אין להקים את המפלגה ערב בחירות. עליה לקום כאשר ברור שיש מספר שנים לבסס את פעילותה וחיבורה אל המצביעים. אם יהיו בחירות מועד ג’ יש להמתין, אך אם תוקם ממשלה ב-2019 יש להקים את המפלגה בהקדם האפשרי.

הגענו לשעת הפעולה. או שמקימים מפלגה חדשה, או שמפסיקים את הדיונים עליה. אני קורא ליוזמה הדמוקרטית המשותפת להפוך להיות הגרעין המייסד למפלגה זו. אם כך יהיה אשמח לתרום ככול יכולתי. אם לאו, איני רואה את הערך הנוסף שיהיה להמשך קיומה של היוזמה.

דילוג לתוכן