עודה בשאראת
פורסם לראשונה ב”הארץ”
חשבתי שהאמרה של המשורר ניזאר קבאני, “מקור הטרגדיה שלנו הוא שצעקותינו חזקות מקולותינו”, מתאימה רק לערבים. עכשיו מתברר, שהיא מתאימה גם להנהגת כחול לבן, שמתכוונת להחליף את שלטון בנימין נתניהו בלי שתהיה “מוכתמת” בקולות הערבים.
ובכן, הנה עוד תובנה מפירות ההד שעוררו דבריו של חבר הכנסת איימן עודה, יו”ר הרשימה המשותפת, שהביע נכונות בתנאים מסוימים לתמוך בממשלה בראשות בני גנץ: המציאות בשביל “הכחולים לבנים” היא מעין חולצה בשוק. אם היא מתאימה לחלומותיהם, אפשר לקנות; ואם לא, אפשר להניח לה להתעפש בחלונות הראווה. הרי איך יצליחו בכחול לבן להחליף את נתניהו בלי קולות הערבים? האם יש באופק עוד ספינות מעפילים, שיביאו מיליון “כחולים לבנים” נוספים, שישנו את המאזן לטובת מתנגדי נתניהו? ובכן, הדבר אפשרי אולי בחלומות, אך בפועל אין ברירה אחרת אלא לכרות ברית עם הערבים.
ולנוכח עובדה מצמררת זו — צריך להסתמך על הערבים — דמויות חיוורות בכחול לבן יוצאות בהצהרות מתלהמות, שאינן מביישות את הקיצוניים ביותר ברחוב היהודי; ח”כ יועז הנדל מבקש מהערבים להכיר במדינת ישראל כבמדינה יהודית. הרי זה כמו לבקש מיהודי באיראן להכיר במדינתו כבמדינה איסלאמית. ח”כ יאיר לפיד, רק סיים פלירטוט מסרונים עם בצלאל סמוטריץ’, וכבר הוא בא בטענות לעודה ומבקש ממנו שיבחן את מי הכניס לרשימתו “לפני שהוא מתחיל לנהל משאים ומתנים קואליציוניים”. לידיעת לפיד, גם לבל”ד וגם למשותפת זה יהיה כבוד גדול להיפסל על ידי ידידם של החשוכים שבגזענים. המוסקטר השלישי, ח”כ משה יעלון, אינו מתנגד שיהיה שר ערבי בממשלה, “אבל הוא צריך להאמין במדינה יהודית ודמוקרטית”. בטוב לבו נמנע מלבקש מהערבים לשיר “שתי גדות לירדן, זו שלנו זו גם כן”.
אפשר להבין את הקבס שדברים אלה מעוררים, אך איך אומרים הערבים — “גובה הצעקות כעומק הכאב”. באמת, כיצד זה תבקשו מלפיד, שרק תמול־שלשום פסל את הזועביז, לשבת בשלווה עם כל הזועביז; איך ירגיש הנדל, שבכל פעם שאני נזכר בהברקה שלו, שהעולם נחלק בין יהודים לשונאיהם, עוברת בי צמרמורת? החבר’ה עוברים עכשיו קורס מזורז של חינוך מחדש. איך אפשר לצפות, שיזעקו ברחובות “אחווה יהודית־ערבית”? ועוד בימים לוהטים כאלה? באמת הגזמתם. תנו להם עוד זמן.
בינתיים קמים לנו בששון ובשמחה אבירי ה”אמרנו לכם”: אמרנו לכם, שהמתיימרים להחליף את ממשלת נתניהו־שקד־סמוטריץ’ הם גזעניים ואנטי־ערבים. נו, ומה חשבתם, ששינוי משטר גזעני בכל רמ”ח איבריו הוא טיול נעים באיזה מדרחוב תל אביבי? מי שרוצה לשנות, אין זה מתפקידו להוכיח כמה בעל בריתו הפוטנציאלי הוא רע. מי שרוצה להשפיע מוכרח לומר, בפרפראזה לאמרה הידועה של דוד בן־גוריון מלפני שנות דור, “לא חשוב מה אומרים הגזענים, חשוב מה עושים הדמוקרטים”.
ובהסתמך על האמירה הבן־גוריונית הזאת (אחרי השיפוץ המוסרי שלה), נשאל, מה המשימה עכשיו? ובכן, כל בר דעת ישיב: החלפת ממשלת נתניהו, שכל העלוקות החשוכות השתלטו על ראשה והפכו אותה לגרורה שלהם. כן: אמרת ליכוד — אמרת סמוטריץ’, אמרת נתניהו — אמרת בן גביר. השוליים השתלטו על המרכז במדינת ישראל, והלוקסוס הזה, להראות עד כמה זה מתנשא ועד כמה ההוא גזען, יוביל את הדמוקרטים לאבדון. כן, ידידים יקרים, צריך לסתום את האף ולהתחבר עם הפחות גזענים.