יש פרטנר, השאלה באיזה צד

יניב שגיא
פורסם לראשונה ב"הארץ"

כבר ארבע שנים מחכים לאיימן עודה – שיעז, שינהיג, שיממש את הפוטנציאל שלו להיות המנהיג שמשנה את הפוליטיקה בישראל. מזה ארבע שנים הוא רוקד בצעד תימני: צעד קדימה ושניים אחורה. שוב ושוב הוא הסתכל בחשש אל "המפלגות הציוניות" והפטיר "אין פרטנר". עכשיו, בשעה טובה הוא מסתכל אל אזרחי ישראל הערבים ומתחבר לרצון הקולקטיבי שלהם "לעבור מפוליטיקה של מחאה לפוליטיקה של השפעה", כפי שניסח בראיון לנחום ברנע.
בשנתיים האחרונות ראינו שוב ושוב במחקרים ובסקרים נתון בולט מאוד – יותר מ-60% מאזרחי ישראל הערבים רוצים שהמפלגה שלה יצביעו תהיה בקואליציה, שתהיה שותפה בקבלת החלטות על עתידם. בבחירות האחרונות הם גם החליטו, ברובם, לא להצביע, כ אין סיבה להצביע למי שלא משפיע. תוכניתו של נתניהו עובדת היטב: הוא ימאיס על הערבים את הדמוקרטיה בישראל והם לא ירצו להשתתף בה. התוצאה – נתניהו והימין ממשיכים לשלוט, והפוליטיקה הערבית במישרין ובעקיפין משרתת את זה.

הנתונים ברורים: כאשר אחוז ההצבעה בחברה הערבית ישתווה לזה של החברה היהודית בבחירות הכלליות, יסתיים שלטון הימין בישראל. סוף סוף, איימן עודה החל את המסע שאליו נועד – לחבר את בני עמו אל השלטון בישראל, אל אזרחות פעילה שתהפוך 20% מאזרחי המדינה להיות קובעים ומשפיעים על הנעשה בארצנו המשותפת.

קל זה לא יהיה. באופן מיידי וצפוי ביותר, ידו המושטת נדחתה מידית הן על ידי הערבים והן על ידי היהודים. לכן, השאלה האמיתית היא האם יימצאו השותפים לאיימן עודה, שהצהיר כי הוא שותף.

השותפים צריכים לבוא משתי החברות. בצד היהודי על אנשי המחנה הדמוקרטי להודיע כי הם שותפים: לא עוד ערבי אחד ברשימה יהודית, כי אם התחייבות לרשימה משותפת ושוויונית שתיבנה החל מהיום שאחרי הבחירות. לזה צריכה להצטרף הודעה מחייבת מצד מרצ על כך שתדרוש בכל מו"מ קואליציוני שבו היא תהיה מעורבת את שילובם של הנציגים הפוליטיים של החברה הערבית בממשלה.

בצד הערבי, על אחמד טיבי וחד"ש לשנות את התייחסותם לשותפות. איימן עודה הולך בדרך שסללו לפניו תאופיק זיאד ותאופיק טובי בחיבור ליצחק רבין. ללא המפלגות הערביות, רבין לא היה מקים ממשלה, משנה את היחס אל החברה הערבית וחותם על הסכמי שלום. ההצהרה של עודה התקבלה בהתלהבות בחברה הערבית כי היא עונה לבקשת הציבור הערבי. אני מקווה ומצפה לשינוי בהתייחסות של מנהיגי הציבור הערבי, מועדת המעקב העליונה דרך ראשי רשויות וכלה בחברי הכנסת של חד"ש ותע"ל.

הדור הצעיר של החברה הערבית משולב בישראל ברפואה ובחינוך, במשפטים וברווחה, בהיי-טק ובתעשייה. הפרדוקס של שותפות כלכלית ותעסוקתית לצד חווית אזרח סוג ב' איננו מתקבל אצלו יותר. השאלה היחידה היא האם השינוי יהיה כבר עכשיו ויוביל לתוצאות דרמטיות בבחירות הקרובות, או שהדחיה האוטומטית של הפוליטיקאים היהודים והערבים כאחד תשאיר את החברה הערבית בבית גם במועד ב' של בחירות 2019.